הובלה ימית: סעיפי שיפוט דומים, שופטת זהה, והחלטות שונות 

באופן מפתיע, לכאורה, נתן בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ניצה שרון) שתי החלטות המנוגדות זו לזו, בשתי בקשות שעניינן דומה. מדובר בבקשות לעיכוב ההליכים שבפני בית המשפט בישראל לאור קיומו של סעיף שיפוט בשטר המטען הימי המורה כי לבית המשפט בחו"ל קיימת הסמכות הבלעדית לדון בתביעות המוגשות מכח שטר המטען.

במקרה אחד דובר ביבואנית של דגים קפואים שהגישה תביעה בגין נזק למטען כנגד, בין היתר, המוביל הימי (יאנג מינג), סוכן האניה (קונמרט), המבטח (מגדל), וחברת נמל חיפה. המוביל הימי וסוכנו הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף ו/או לעכב את ההליכים, וזאת בשל קיומו של סעיף שיפוט בשטר המטען הקובע כי לבית המשפט בלונדון קיימת סמכות השיפוט הבלעדית בתביעות המוגשות מכח שטר המטען (המהווה את חוזה ההובלה או משמש כראיה לו).

בית המשפט קיבל את הבקשה של המוביל הימי וסוכנו וקבע כי התביעה שהוגשה נגדם, ככל שהיא מסתמכת על שטר המטען (להבדיל מטענות תביעה המתבססות על עובדות ואירועים שאינם מכוסים בשטר המטען), תעוכב שכן לבית המשפט בלונדון הסמכות הבלעדית לדון בענין. יחד עם זאת, הבהיר בית המשפט כי התביעה כנגד המבטח, הנמל וצד נוסף לא תעוכב, שכן אין היא מתבססת כלל על שטר המטען הימי, וממילא סעיף השיפוט אינו רלבנטי. (ת.א. 18527/06, הצדדים יוצגו ע"י עוה"ד פרידמן ושות', הריס, אורלי ושות', בלוך, גרושקביץ').

במקרה השני דובר בתביעות, בגין נזק למטען, שהוגשו על ידי שני יבואניות, כנגד המוביל הימי (לויד טריאסטינו), סוכן האוניה (רוזנפלד ספנות), והמבטח (הכשרת היישוב). גם כאן הגישו המוביל הימי וסוכנו בקשה לעיכוב ההליכים, בשל קיומו של סעיף שיפוט המקנה סמכות בלעדית לבית המשפט בטריאסטה שבאיטליה לדון בתביעות המוגשות מכח שטר המטען. במקרה זה דחה בית המשפט את בקשת המוביל הימי וסוכנו וקבע כי התביעה על כל צדדיה תתברר בישראל, שכן, לדברי בית המשפט, יש ליבואניות סיבות טובות ומיוחדות שלא לתת תוקף לסעיף השיפוט הזר. (ת.א. 1290/07, 2277/07, הצדדים יוצגו ע"י עוה"ד פרידמן ושות', מנחם, אורלי ושות').

במה נשתנתה טריאסטה מלונדון? מה היו אותן סיבות טובות ומיוחדות?

הסיבה הראשונה שצוינה על ידי בית המשפט, וככל הנראה - המרכזית, הינה כי עיכוב ההליכים בישראל היה מוביל לפגיעה חמורה ביבואניות. העברת מקום הדיון ופתיחת ההליכים מחדש בעיר טריאסטה שבאיטליה, היתה גורמת לכך שבהתאם לתנאי שטר המטען שעליו חלים כללי האג וויסבי, תביעות היבואניות תתיישנה, מן הטעם שעל פי כללי האג ווויסבי מדובר בהתיישנות מהותית המבטלת את הזכות גופה. בית המשפט ציין כי בשונה ממקרה אחר שנדון

בעבר, המוביל הימי וסוכנו לא הודיע שלא יהיה בכוונתו לטעון טענת התיישנות אילו יובא התיק לדיון באיטליה.

בית המשפט גם הוסיף כי בנסיבות אותו ענין ברור לו כי הנתבע העיקרי הינו המבטח, ואילו המוביל הימי וסוכנו הינם משניים, ועל כן לא נכון יהיה לפצל את הדיון כאשר חלקו ישמע בטריאסטה ובמקביל לו תשמע התובענה גם בישראל.

בית המשפט הדגיש כי למוביל הימי ולסוכנו לא ייגרם כל עוול או קושי לדון בתובענה בישראל, שכן ממילא למוביל הימי יש נציגות בישראל.

על פי השוואת האמור בשני פסקי הדין, נראה לנו שהסיבה הראשונה (הפגיעה החמורה ביבואניות בשל טענת ההתיישנות) היא-היא שיצרה את ההבדל בין שני העניינים, שכן שתי הסיבות הנותרות לא תעמודנה לבדן. פיצול הדיון לא היווה כשלעצמו בעיה בעיכוב ההליכים במקרה הראשון, ונציגות בישראל היתה גם למוביל הימי שבמקרה הראשון.

בנושא זה של התיישנות המונעת מתן תוקף לסעיף שיפוט זר, נציין כי במקרה אחר שנדון לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב (ת"א 54491/05 גרימלדי נ' הראל חברה לביטוח) ושלא נזכר בהחלטות החיפאיות שנדונו לעיל, עיכב בית המשפט את ההליכים מחמת סעיף שיפוט זר והעבירם לחו"ל (נאפולי), וזאת לאור הצהרת המוביל הימי כי הוא מסכים שלא להעלות טענת התיישנות ככל שתוגש על ידי התובע תובענה לבית המשפט המוסמך תוך ששה חודשים. בית המשפט אף הדגיש באותו מקרה כי במידה ובית המשפט בנאפולי ימאן לדון בתביעה מחמת התיישנותה (אם טענת ההתיישנות תועלה מיוזמתו-שלו), תהיה התובעת רשאית לעתור לביטול עיכוב ההליכים וחידושם בבית המשפט בתל אביב.